הכרעת דין בתיק תו"ב 37831-07-11

מצאתי לזכות את הנאשם מעבירת הבנייה שיוחסה לו ולהרשיעו בעבירת השימוש החורג, ולהלן נימוקי הכרעת הדין:

א.   רקע :

1. כתב האישום מייחס לנאשם שני אישומים, בגין עבירות על הוראות חוק התכנון והבניה אשר התגלו בתאריכים 15/7/09 ו-29/6/11 או בסמוך לכך, במקרקעין הידועים כגוש 4713 חלקה 8 מגרש 20, ביישוב בית אלעזרי (להלן: המקרקעין). צוין, כי נמצא שהנאשם הכשיר ושינה את פני הקרקע, בשטח של כ-2,500 מ"ר, על ידי פיזור פסולת מחצבה, הידוקה ויצירת משטח חנייה למשאיות. בגין האמור, יוחסה לנאשם עבירה של ביצוע עבודות בלא היתר לפי סעיפים 145(א) ביחד עם סעיפים 204(א), ו-208 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965 (להלן: החוק). כן, צוין כי אותו השטח משמש בפועל את הנאשם לחניית משאיות. בגין האמור, יוחס לנאשם במסגרת האישום השני, עבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר ובסטייה מתכנית, לפי סעיפים 145(א), 204(א), 204(ב) ו-204(ג), ביחד עם סעיפים 208 ו-253 לחוק.   

2. ביום 22/5/12, טען ב"כ הנאשם כי השטח משמש לחניית משאיות בלבד ומדובר במשאיות לאיסוף חלב המשרתות את המשק החקלאי של הנאשם. מועד ההקראה נדחה לבקשתו, וביום 8/1/13, כפר הנאשם באישום וטען שהמשאיות של הנאשם אכן חונות אך הנאשם לא יצר משטח חניה. המשאיות משמשות צרכים חקלאיים של המשק ואין בכך משום שימוש חורג. באותו מועד התנגד ב"כ הנאשם למשקל שיש ליתן לתשריט שצורף לאישום ככל שמדובר בצילום של חלק ממפת מדידה והמסמך לא נערך על ידי המפקח.

ב.   המסכת הראייתית:

3. מטעם המאשימה העידה המפקחת, גב' מירב קרט על הביקורים שהיא ערכה בשטח. באשר לביקור מיום 15/7/09, הוגש הדו"ח שהיא ערכה (ת/1) ותצלומים (ת/2) מאותו מועד. המפקחת העידה כי ראתה חניה של משאיות רבות וכי בשטח בוצע הידוק של אספלט גרוס בשטח של כ-2.5 דונם. כן, העידה המפקחת כי בביקור נוסף בשטח שהיא ערכה ביום 29/6/11, היא גילתה כי השימוש החורג ממשיך במקום ונערך דו"ח ותצלומים נוספים (ר' ת/3 ו-ת/4). היא העידה כי העריכה את היקף השטח, תוך כדי סיוע בתשריט שהיה מצוי בתיק הבניין, ועל גבי העתק/צילום של  התשריט, היא תחמה וסימנה את השטח נשוא כתב האישום (ר' ת/5).   

4. הפקח הנוסף שהעיד, מר משה הרשקוביץ,  גבה את עדותו של הנאשם ביום 18/8/09 (ת/9). הפקח אישר בעדותו שהוא חקר את הנאשם על השימוש החורג בקרקע החקלאית בלבד, כפי שמופיע בגיליון גביית העדות, והדברים שנרשמו הינן תשובות שנמסרו מפי הנאשם.

5. ב"כ הנאשם הצהיר בסיום פרשת התביעה, כי הנאשם לא יעיד ולא יובאו עדים מטעם ההגנה. ב-ת/9 הנאשם מסר (בגיליון העדות) כי הינו עוסק בהובלת חלב של יצרנים מבית אלעזרי ומושבי הסביבה, למחלבה בתל-אביב. כן, טען שעל מנת לא לחנות את המשאיות על הכביש, נאלץ לפזר את המצע כדי לא להיתקע משקיעה בחורף ולמנוע את האבק בקיץ. כן, ציין כי הינו מוכן לשקול את צמצום השטח אם יידרש לעשות כן על ידי הוועדה.    

ג.   טענות הצדדים:

6. לטענת המאשימה, עדותה של המפקחת אודות שינוי פני הקרקע ופיזור המצע של האספלט, לא נסתרה, מה עוד שיש בעצם העובדה שהנאשם בחר שלא להעיד, כדי להפעיל את החזקה שבדין לחובתו, בגין העדר מתן תשובה לאישום בעדות בבתי משפט. באשר לעבירת השימוש, הרי שאין מחלוקת כי לא מדובר בנאשם שמחזיק כלים חקלאיים בשטח לעיבוד חקלאי וגם אינו חקלאי, המשתמש במשאיות שלו להוביל חלב ממחלבה שבבעלותו למקום אחר אלא הינו בעל עסק של משאיות, המובילות חלב מרפתות/מחלבות שונות למחלבה ראשית, בתל-אביב (לטענתו). בין אם החנייה של משאיות מתבצעת בחלק מהקרקע המיועד כחצר המגורים, ובין אם החניה מתבצעת בחלק המוגדר כאזור חקלאי של המשק, המדובר בשימוש חורג מהוראות התוכנית שבתוקף ומוטל על הנאשם להגיש בקשה ולקבל היתר.  

7. הנאשם טוען מנגד, כי אין איסור בחוק לבצע הכשרה ושינוי פני קרקע, כמתואר באישום הראשון, על כן אין המדובר בפעולה המהווה עבירת בנייה על הוראות סעיף 145 לחוק, להבדיל לדוגמא, מסלילת דרך, המצוינת במפורש בסעיף החוק. כן, הטענה כי המדובר באספלט נטענה לראשונה בעדות המפקחת. היא לא נטענה בכתב האישום  ולא צוינה ב-ת/1 (הדו"ח שנערך בזמן אמת). בהעתק התשריט שהוגש (ראה ת/5), אין סימון של "אספלט" או סלילה אחרת, אלא תיאור קרקע טבעית, כולל סימנים של דירוג גובה הקרקע. בהקשר זה, טען ב"כ הנאשם כי על מפה מצבית, על פי פקודת המודדים והתקנות הרלבנטיות, לכלול  כל אלמנט תכסיתי שאיננו טבעי. העדר התאריך על גבי התשריט והעובדה שהמדובר בתשריט חלקי (ת/5), גורע מהמשקל שניתן לתת לתשריט זה. כמו כן, המפקחת לא ידעה לציין באיזה מועד בוצעו העבודות, ועל כן אין להרשיע את הנאשם בעבירת הבנייה.

8. באשר לעבירת השימוש (נשוא האישום השני), טען ב"כ הנאשם כי לא הוכח שהנאשם מפעיל או מציע "שטח חנייה" אלא המדובר במשאיות השייכות לו ומשמשות אותו להובלת חלב מרפתות במושב בו הוא מתגורר. בין אם המדובר במשבצת המגורים ובין אם המדובר בשטח החקלאי, מותר לו לחנות את משאיותיו בשטח הפתוח שכן המטרה נכללת בייעוד, והפעילות שנעשית במשאיות הינה מחוץ לחלקה והנאשם רק מחנה אותן בשטחו.    

ד.   דיון והכרעה:

9. באשר לעבירת הבנייה, מאחר וב"כ הנאשם הפנה לסעיף 145 לחוק, יש לציין את סעיף 145 (א)(3) - האיסור לבצע כל עבודה בקרקע ובבניין וכל שימוש בהם שנקבע בתקנות כעבודה או כשימוש הטעונים היתר, כדי להבטיח ביצוע של תכנית. עבודות כאלה, כאמור, על פי הוראות המחוקק הינן מוגדרות כעבודות טעונות היתר. תקנה 1 לתקנות מיום 27.5.1989

תיקון מס' 26

ס"ח תשמ"ח מס' 1259 מיום 27.7.1988 עמ' 148 ( ה"ח 1817)

תיקון מס' 26 (תיקון)

ס"ח תשמ"ט מס' 1266 מיום 8.2.1989 עמ' 7 ( ה"ח 1912)

10.   התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז - 1967 (להלן: "התקנות") מגדירה את העבודות בקרקע ובבניין והשימושים בהם, הטעונים היתר, על פי סעיף 145 (א) (3) הנ"ל וכן סעיף 265 לחוק. תקנה זו כוללת כל עבודה של שימוש חורג (סעיף 1 (1) לתקנות) וכן כל חציבה, חפירה, כרייה, או מילוי המשנים את פני הקרקע, יציבותה או בטיחותה, למעט חריגות שפורטו באותו סעיף מפורשות (סעיף 1 (2) לתקנות). הנאשם לא טען ואף לא הביא כל ראיה לכך שהעבודה שבוצעה במקום נכללת באחד מאותם החריגים.